ע"פ 4401/13

תקציר

בית המשפט, לאחר שבחן ביסודיות את הכרעת דינו של בית משפט קמא ואת הראיות הנסיבתיות שהוצגו, הגיע למסקנה כי יש לדחות את ערעורו של המערער, תוך שהוא מאשר את הרשעתו בעבירות שביצע. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על מכלול מקיף של ראיות נסיבתיות, אשר סברו כי די בהן כדי לאשר מעבר לספק סביר כי המערער אכן היה התוקף. הרשעתו של המערער נשענה במידה רבה על איסוף ראיות נסיבתיות, שכללו רישומי שיחות טלפון מכרטיס סים מבצעי הקושר אותו לעבירה, רכישת אופנוע ששימש לביצוע העבירה בזהות נסתרת, חיפושים באינטרנט הקשורים לפשע ומניע ברור שנבע מעימותים קודמים עם המתלונן. חרף הימנעותם של המערער וסנגורו מלספק הסבר מניח את הדעת לקשרים נסיבתיים אלה, לא מצא בית המשפט כל הצדקה לטענות שהועלו, לרבות סתירות לכאורה בתיאורי העדים וכשלי חקירה. טענותיו של המערער נחלשו עוד יותר על ידי אמירות מפלילות שהשמיע, כגון הבעת חרטה והשוואתו לקוברה המוכן להכות כאשר מתגרים בו. בית המשפט לא השתכנע מטיעוני המערער בדבר פיקוח חקירתי משטרתי או חשודים חלופיים וקבע כי רשויות החקירה ערכו בדיקה יסודית וחרוצה. פסק דינו של בית משפט קמא נותר נתמך בממצאים הראייתיים, וערכאת הערעור, שהייתה שותפה להערכת בית משפט קמא, לא מצאה עילה לערער או לבטל את פסק הדין הראשוני, ובכך דחתה את הערעור ואישרה את החלטת בית משפט קמא במלואה. המשנה לנשיא א' רובינשטיין והשופטת א' ברון הסכימו עם ניתוחו של השופט א' שהם ועם קיום הכרעת הדין, כאשר רובינשטיין הדגיש את הסטנדרט המחמיר הנדרש לבחינת ראיות נסיבתיות ואישר כי הבחינה התקיימה באופן משביע רצון.