ת"א 1315/09

תקציר

התובע, שלמה סומך, תבע את הנתבע, עורך דינו לשעבר יעקב פודים, על כך שלא הגיש מטעמו טיעונים מסכמים בשני תיקים נפרדים, שהסתיימו בפסקי דין שליליים. סומך טען כי רשלנותו של פודים גרמה לו נזקים כספיים ונפשיים, ותבע פיצויים. התביעה הראשונה, בבית הדין לעבודה, נגעה לתביעותיו של סומך לפיצויי פיטורים והטבות אחרות בעקבות פיטוריו מהבנק. התביעה השנייה, בבית משפט השלום, הוגשה על ידי הבנק נגד סומך והאשימה אותו בזיוף וגניבה. פודים הודה כי לא הגיש את הסיכומים, אך טען כי הדבר נעשה בידיעתו ובהסכמתו של התובע, וכי הגשתם הייתה חסרת טעם משום שסיכויי ההצלחה אפסיים. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי הימנעותו של פודים מהגשת הסיכומים הייתה רשלנית וכי התובע לא הסכים לכך. השופט ביסס זאת על התנהלותו של התובע לאחר שנודע לו על פסקי הדין, על עדותה של אשתו ועל חוסר הסבירות של טענותיו של פודים. השופטת דחתה גם את טענתו של פודים כי ניסיונותיה של התובעת לבטל את פסקי הדין היו למראית עין בלבד, וקבעה כי מדובר במאמצים אמיתיים. לאחר מכן פנה השופט לשאלת הרשלנות, וציין כי קשה להוכיח במקרים של ייצוג משפטי, אך ישנם מעשים המהווים רשלנות, כגון אי עמידה בלוחות זמנים או אי ניהול הליכים כראוי. במקרה זה, הימנעותו של פודים מהגשת סיכומים או התפטרות מייצוג התובע היוותה רשלנות. בסוגיית הסיבתיות קבעה השופטת כי התובעת זכאית להחזר הוצאות שנגרמו לה כתוצאה מאי הגשת סיכומים, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה ממועד התשלום. אלה כללו הוצאות שנפסקו נגד התובע ושכר טרחה ששולם לעורך דין אחר כדי לנסות לבטל את פסקי הדין. עם זאת, השופט דחה את תביעת התובע לשווי ההליך, הוצאות הוצאה לפועל נוספות ופיצויים בגין עוגמת נפש, שכן הוא לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין רשלנותו של פודים לבין נזקים נטענים אלה. השופטת גם דחתה את תביעת התובע להחזר שכר הטרחה ששולם לפודים, שכן התובע לא הוכיח כי תוצאות ההליך היו שונות אילו הוגשו הסיכומים. למרות זאת, השופט פסק לתובע פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪. לבסוף, התייחסה השופטת לשאלת הכיסוי הביטוחי לנתבע. הם פסקו כי חברת הביטוח פטורה מאחריות משום שמעשיו של הנתבע היו מכוונים, וכן משום שלא הודיע למבטחת על האירוע תוך זמן סביר. לכן, פודים יצטרך לשאת בגובה הפיצוי בעצמו. השופט הורה לפודים לשלם לתובע 79,375 שקל בתוספת 5,000 שקל, ואילו התובע יישא בהוצאותיו של פודים בסך 30,000 שקל. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.