ע"א 173/01

תקציר

ועדת הערר קבעה כי התוספת לחוק העזר לרחובות (ביוב), התשכ"ד-1964, הקובעת תעריף אחיד לשירותי ביוב ללא הבחנה בין שלבים שונים של טיפול בשפכים, תקפה. הוועדה בחנה טענת סף לפיה חוק העזר בטל משום שהוא סותר את סעיפים 16 ו-17 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, המחייב רשויות מקומיות לקבוע תעריפים נפרדים לכל שלב ביוב. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת יעל קלוגמן, קבעה כי הגורם המכריע בבחינת חוקיות חוק העזר הוא הרגע שבו העירייה מטילה את ההיטל, כלומר כאשר הנישום נדרש לשלם. אם מערכת הביוב מותקנת במשך מספר שנים אך ההיטל נגבה רק לאחר השלמתה, היעדר תעריפים נפרדים לכל שלב הוא עניין טכני ללא השפעה מהותית. השופט קלוגמן פירש תקדים רלוונטי, וולובלסקי, לפיו תעריפים נפרדים נחוצים רק כאשר העירייה מתקינה כל שלב ביוב בנפרד, ולא כאשר המערכת כולה הושלמה. יתר על כן, השופט הדגיש כי ההשלכות המעשיות של אי ההפרדה לא הביאו לתשלומים גבוהים יותר עבור המערערת, וכי העירייה מימנה את תשתיות הביוב. לפיכך, יש להחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית, תוך מתן תוקף לחוק העזר למרות כל העבירות הטכניות. השופט קלוגמן הגיע למסקנה כי טענת הסף של המערערת נכשלה, והתוספת לחוק העזר אינה בטלה. בחוות דעת חולקת טען עו"ד ניסן שריפי כי חוק העזר בטל משום שהיעדר הפרדת תעריפים בשלבי ביוב מהווה נדבך חשוב בקביעת האגרה המשולמת על ידי התושבים. שריפי השווה את העירייה לקבלן הדורש תשלום מבלי להצדיק את העלות, דבר שאינו סביר ואינו הוגן כלפי האזרחים.