ת"א 9686-02-16

תקציר

התובעים, שבעבר היה בבעלותם נכס בתל אביב, תבעו את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב ואת עיריית תל אביב-יפו על כך שמנעו מהם לבנות קומות נוספות על הנכס. התובעים טענו כי הנתבעים חרגו מהנוהג המקובל ופעלו שלא כדין בכך שלא העניקו להם הקלות לבנייה לגובה. הדבר אילץ, לטענתם, למכור את הנכס בשווי נמוך מכפי שציפו. עם זאת, השופט לא מצא ראיות התומכות בטענות התובעים. לא הוכח כי הנתבעים פעלו באופן פסול או רשלני, והתובעים לא הצליחו להוכיח כי היו מקבלים את ההקלה אילו הנתבעים היו נוהגים אחרת. זאת ועוד, טענות התובעים בדבר הסיבתיות לא היו משכנעות, שכן קבלת הקלה נתונה לשיקול דעת וכפופה לשיקולים תכנוניים רחבים. חוסר הבהירות והראיות של התובעים באשר להתנהלות הקונקרטית המיוחסת לנתבעים, כמו גם ציר הזמן של האירועים, פגעו בתביעתם. בנוסף, השופטת ציינה כי טענות התובעים והתנהלותם לאורך המשפט היו לעיתים קרובות מוגזמות ומצערות, מה שמרמז על כך שאין בהן כל שחר. משכך, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובעים לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות ושכר טרחת עורכי דין, בסך 150,000 ₪.