ע"א 51645-05-13

תקציר

לאחר ששקלה בכובד ראש את פסק דינו של בית משפט קמא, את הראיות שהוצגו ואת טיעוני הצדדים, קיבלה ערכאת הערעור את הערעור. בית המשפט דוחה בדרך כלל את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ואת ממצאי המהימנות, אך יתערב בנסיבות מיוחדות שבהן נפלה טעות בולטת. במקרה דנן, לא ניתן לקיים את קביעתו של בית משפט קמא כי ההלוואות ניתנו על יסוד ידידותו של המערער עם המשיב היחיד. הראיות מצביעות על כך שההלוואות היו למטרות עסקיות ולרווח משמעותי, ובית המשפט מקבל הערכה זו. עם זאת, בית המשפט חולק על מסקנתו של בית משפט קמא כי המערערת הלוותה את הכסף למשיב היחיד. מהראיות עולה כי ההלוואות ניתנו למשיבה הראשונה, חברת פנינת הברון בע"מ. מאחר שהחוק אינו חל על תאגידים, יש להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לדיון חוזר. הדבר משפיע גם על דחיית התביעה כנגד המשיב השלישי, אשר תידון עתה מחדש. בית המשפט מורה לחברת פנינת הברון בע"מ ולמשיבה השנייה לשלם את שכר טרחת המערערת ביחד ולחוד, ולמשיבה השלישית לשלם אותן בנפרד. יש לשלם את הסכום תוך 30 יום, אחרת ייגררו הפרשי הצמדה וריבית. יוחזר פיקדונו של המערער בגין הוצאות המשיבים.