ת"א 19694-04-13

תקציר

מדינת ישראל, הנתבעת, עתרה לבית המשפט לדחות את התביעה שהגישו התובעים, שבבעלותם משק חקלאי, בעילה של היעדר סמכות עניינית. התובעים ביקשו מבית המשפט לקבוע כי משקם עומד בדרישות חוק הרשות לפיתוח הנגב כדי להיות מסווגת כפרויקט תיירות חקלאית, ולהצהיר כי על הנתבעת מס' 2 להנפיק תעודה המאשרת זאת. המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה, שכן היא ביקשה לערער על פעולתו של גוף מינהלי - ועדה בין-משרדית - ולבתי המשפט האזרחיים לא הייתה סמכות לדון במקרים כאלה. במקום זאת, יש להפנות את העניין לבית משפט לעניינים מנהליים. התובעים השיבו כי הם זקוקים להליך אזרחי לבירור העובדות ולגילוי ראיות שבידי הממשלה, וכי התנהלות הגוף המנהלי הייתה לקויה המצדיקה התערבות של בית משפט אזרחי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הגורמים הדומיננטיים בטענות התובעים הם מנהליים באופיים, וכי בית משפט לעניינים מנהליים יהיה ערוך טוב יותר להתמודד עם ההשלכות הרחבות של התיק. יתר על כן, בית המשפט ציין כי לגוף המנהלי נדרש זמן רב יותר לקבלת החלטה, והעיכוב אינו מצדיק התערבות של בית משפט אזרחי. לפיכך, קיבל בית המשפט את עתירת המדינה, וקבע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, והורה לתובעים לשאת בהוצאות המשפט של המדינה.