תמ"ש 19421-02-16

תקציר

פסק הדין המדובר סובב סביב תביעת לשון הרע בין צדדים שכנים אשר היו להם חיכוכים וסכסוכים בלתי פוסקים על השימוש ברכוש המשותף. התובע טען כי הנתבעים השמיצו את שמו בפני צדדים שלישיים, לרבות תושבי השכונה, טכנאים ופקחים. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי התובע הוא שהשפיל ואיים עליהם, וכי דבריהם אינם מהווים לשון הרע אלא קללות הנובעות מהסכסוך המתמשך. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעים אכן פרסמו דברי לשון הרע שיוחסו לתובע, לרבות מעשי גניבה, רצח והתעללות. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בדבר תום לב וטריוויאליות כהצדקות לדבריהם, וראה בהם קיצוניים ונאמרו ללא התגרות. לאחר קביעת לשון הרע, עבר בית המשפט לקבוע פיצויים. היא שקלה גורמים כגון אופי הפגיעה, היקף הפרסום והתנהגות שני הצדדים. נוכח הסכסוך ארוך השנים והקהל המצומצם של הפרסומים, קבע בית המשפט כי על הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך 7,000 ₪ ו-3,000 ₪ הוצאות משפט ושכר דירה. החלטה זו נועדה לשקם את יחסי השכנות ולעודד את הפרדת הצדדים המסוכסכים. בית המשפט הפציר בהם לפרק את ההסדר המשותף ולחיות בנפרד כדי לזכות בשקט. פסק הדין, שמצא את הנתבעים אחראים ללשון הרע, משמש גם תזכורת להשלכות של אמירות קיצוניות, במיוחד במצבים של סכסוך מתמשך.