עת"מ 29531-11-20

תקציר

הוועדה המקומית דחתה עתירה בשל איחור בהגשה וחוסר סמכות. העותרים ביקשו לקבל בחזרה תשלומים שנראו להם בלתי חוקיים, אך בית המשפט לעניינים מנהליים אינו דן בתביעות כספיות כאלה. בית המשפט הסביר כי הסעד הכספי נתון לסמכותם של בתי המשפט האזרחיים ולא של בתי המשפט המנהליים. במקרה זה ביקשו העותרים להשיב כספים ששולמו, ומשכך, לא הייתה לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתיק. יתר על כן, דרישת הוועדה המקומית לתשלום נראתה סבירה, והעותרים יכלו לפעול בשלב מוקדם יותר של ההליך, מה גם שדרישת התשלום נעשתה לקיבוץ ולא אליהם ישירות. כן התעוררה מחלוקת האם נודע לוועדה המקומית על הסכם החכירה. עוד הודגש בפסק הדין כי סמכותה של הוועדה המקומית היא לחסום העברת זכויות במקרקעין עד להסדרת החוב, ובנסיבות רגילות היא אינה נדרשת לפעול באופן אקטיבי לגבייה. גם ההסכם של העותרים עם הקיבוץ הצביע לכאורה על כך שהם אחראים לתשלום האגרות, ועל כן נדחתה העתירה. העותרים חויבו לשלם לוועדה המקומית הוצאות בסך 4,000 ₪.