עע"מ 4331/21

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור, ותמך בקביעת בית משפט קמא כי ועדת המכרזים פעלה במסגרת שיקול דעתה הסביר בכך שלא פסלה את הקמפוס הזוכה במכרז, חרף חשש לטוהר המידות עקב חקירה פלילית. בית המשפט הדגיש כי אף שהיושרה היא שיקול חיוני, היא אינה מצדיקה פסילה אוטומטית. ענייני היושרה נגעו לטענות חמורות על שוחד נגד שיכון ובינוי, חברת האם של הקמפוס, בנוגע לפרויקטים בחו"ל. עם זאת, אלה לא נגעו לפעילות בתוך ישראל, ומאז השתנה הממשל בחברה באופן משמעותי. ועדת המכרזים שקלה את הרלוונטיות של הטענות, את צעדי הציות המתוקנים של החברה ואת ההשפעה הפוטנציאלית על האיתנות הפיננסית, שנבחנו ביסודיות באמצעות הערכות מומחים. ההצעה של שיכון ובינוי הייתה עדיפה באופן ניכר באיכות ובעלות-תועלת בהשוואה למתחרים, מה שהצדיק עוד יותר את ההחלטה. בית המשפט אישר כי ענישה לפני הרשעה משפטית עלולה לפגוע שלא בצדק באינטרסים ציבוריים על ידי הפחתת התחרות ופוטנציאל לייקר עלויות במכרזים ציבוריים. בעוד שהמערער טען לכלל פסילה המבוסס על יושרה, בית המשפט סבר כי יש לשמור מעשים חמורים כאלה למקרים המציגים התנהגות בלתי הולמת מתמשכת עם ראיות מבוססות. היא הגיעה למסקנה כי בעוד שחקיקה שיפוטית להבהרת סוגיות אלה אפשרית, ראוי יותר שגופי חקיקה או רגולציה יקבעו קווים מנחים כאלה. ככלל, אישר בית המשפט את פסק דינו של בית משפט קמא, ולא מצא עילה להתערב בהליך קבלת ההחלטות של ועדת המכרזים.