בר"ע 3222/08

תקציר

הבעלים של שלוש חנויות מסחריות, המשיב מס' 4, החייב בתיק הוצאה לפועל מס' 7-06-35278-02, חב חוב למשיב מס' 3, חייב נוסף, והנכס נמצא בניהולו של כונס נכסים שמונה על ידי הבנק, המשיב מס' 2. המבקש, המבקש לרכוש את החנויות, זכה במכרז בהצעה בסך 1,039,360 ₪ ושילם פיקדון בשיעור 10%. בתוך כך, כונס הנכסים גם חתם עם החייבת על הסכם פדיון, המקנה לה זכות רכישה חוזרת של החנויות תמורת מיליון שקל, אותם לא הצליחה לפרוע במועד. לאחר שנודע לו על הפרת החייב, ביקש המבקש ממנהל ההוצאה לפועל לאשר הסכם מכר. עם זאת, מנהל ההוצאה לפועל, שהבחין באי התאמה בשמות הייצוג המשפטי של החייבת, נתן לחייבת ארכה קצרה למילוי חובותיה לפירעון. המבקש, ששילם פיקדון נוסף בסך 200,000 ₪ בעת חתימת הסכם המכר, ערער על החלטה זו וטען כי אינטרס ההסתמכות שלו לא נלקח בחשבון וכי ראש ההוצאה לפועל שגה בכך שלא אישר את המכירה. עוד טען המבקש כי כונס הנכסים לא הודיע לו על הסכם הפדיון. מנגד, הדגיש בא כוח החייב כי הסכם הפדיון נחתם בתוך פרק הזמן הנקוב וכי אי התשלום היה תקלה. בית המשפט פסק לטובת החייבת, וקבע כי היא הפגינה רצון כן לפדות את הנכס ופעלה בכובד ראש בהשבת התשלום הראשון. זאת ועוד, הארכה הקצרה שניתנה על ידי מנהל ההוצאה לפועל יצרה גישה מאוזנת בין האינטרסים של המבקש והחייב, מה גם שבהסכם המכר נקבע כי הוא נתון לאישור. בית המשפט דחה את הערעור, ובחר שלא להתערב בשיקול דעתו של מנהל ההוצאה לפועל, והדגיש כי המבקש התמהמה גם בעמידה על זכויותיו. בהיעדר ראיות לכך שמכירה למבקש תניב רווח גבוה יותר, קבע בית המשפט כי יש לקיים את זכותו של החייב לפדות את הנכס, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.