ע"פ 67521-03-19

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בתעבורה באשדוד, אשר הרשיע את המערער בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ואי מתן זכות קדימה להולך רגל החוצה מעבר חצייה, וגזר עליו עשרה חודשי מאסר בפועל, שבעה חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנהיגה למשך חמש עשרה שנים, ופיצוי של 18,000 ₪ למשפחת הקורבן. המערער משך את ערעורו על הכרעת הדין, ורק ערער על גזר הדין. עיקר טענותיו של בא כוח המערער היו כי מידת הרשלנות המיוחסת למערער אינה גבוהה, ועל כן יש להקל בעונש, ולבקש להמיר את תקופת המאסר בעבודות שירות. בא כוח המשיב טען, כי בצדק קבע בית משפט קמא כי מידת הרשלנות גבוהה וכי העונש שהטיל היה הולם. דעת הרוב, השופטת גילת שלו והשופט אליהו ביתן, סברו כי מידת הרשלנות המיוחסת למערער היא בינונית לכל הפחות, וכי מדיניות הענישה הרווחת מחייבת כי העבירה של גרימת מוות ברשלנות תיענש במאסר בפועל, למעט בנסיבות חריגות. אף שנסיבות המערער אינן פשוטות, הן אינן חריגות, ועל כן יש לקבל את הערעור בחלקו, ולהפחית את תקופת המאסר לשמונה חודשים, ואת תקופת פסילת רישיון הנהיגה לעשר שנים. השופט יובל ליבדרו, בחוות דעת חולקת, קבע כי מידת הרשלנות של המערער אינה גבוהה, וכי לאור חלוף הזמן, השיהוי בהגשת כתב האישום, נסיבותיו האישיות של המערער והעובדה שהמערער חזר בו מערעורו על הכרעת הדין, יש לקבל את הערעור ולהפחית את תקופת המאסר לתשעה חודשים, או לחילופין, שזה צריך להיות מוגש כשירות לקהילה.