פש"ר 8610-02-18

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת להליך פשיטת רגל נגד אדם החייב מזונות לגרושתו בגין מזונות ילדם הבוגר. השופט פותח בהתוויית המסגרת הנורמטיבית להליכי פשיטת רגל, תוך הדגשת המטרה הכפולה של סיוע לנושים ומתן אפשרות לחייבים הגונים לחזור לפעילות כלכלית. בהקשר של חובות מזונות, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים של החייב, הנושה והאינטרס הציבורי בהבטחת תשלומי המזונות. לאחר מכן השופט מתעמק במקרה הספציפי הנדון. הם מדגישים את חוסר תום הלב של החייב, ומציינים כי חוב המזונות נובע מינקותו של בנו וכי החייב מעולם לא ניסה לפרוע אותו, גם כאשר היה שכיר. למרות שמבחינה טכנית החוב נחשב כחוב שמועד פירעונו חלף, בית המשפט מתייחס אליו כאל חוב מתמשך מאז שהבן הפך לאחרונה לבגיר. השופט מדגיש את חוסר המאמץ של החייב להחזיר את המזונות ואת חוסר נכונותו לשים את טובת בנו בראש סדר העדיפויות. יתרה מכך, בית המשפט מטיל ספק במידת אי יכולתו של החייב לעבוד למרות מצבו הרפואי ומציין כי הוא עדיין מקבל הטבות כהורה. בנסיבות אלה, בית המשפט מגיע למסקנה כי חוב המזונות נוצר בחוסר תום לב. עם זאת, השופטת מקבלת חלקית את בקשת החייב לסילוק על הסף, מפנה אותה למחצית מחוב המזונות ומוסיפה סעיף אי עשיית עושר לתקופה של עשר שנים. בית המשפט אף מביע אמון ביכולתה של לשכת ההוצאה לפועל לגבות את המזונות ברגישות, בהתחשב במצבו של החייב.