ע"א 21998-03-11

תקציר

בית משפט ישראלי פסק לטובת המשיב, יוסף דובר, בתביעה שהגישו המערערים אשר טענו כי המטען שלהם התעכב באופן בלתי סביר בשחרורו על ידי דובר, וכי הוא שוחרר רק לאחר שחתמו על כתב ויתור תחת לחץ וכפייה. המערערים התקשרו עם חברת Global Ocean Freight, Inc. למשלוח מטענם לישראל ושילמו להם עבור השירות סך של 5,700 דולר, שכלל את כל החיובים עד להגעת המטען לישראל. גלובל הודיעה למערערים כי שחרור המטען בישראל יטופל על ידי דובר, אשר לטענת המערערים דרש תשלומים נוספים עבור שחרור המטען, דבר שהוביל לעיכובים רבים. לאחר שלושה חודשים חתמו המערערים על כתב הוויתור שגיבש דובר ובו נכתב כי המערערים מוותרים על כל תביעה שעשויה להיות להם נגדו, שאם לא כן, דובר איים להחזיר את המטען לארצות הברית. המערערים טענו כי כתב הוויתור נחתם מתוך כפייה ותחת לחץ, וכי יש לבחון את הנסיבות שבהן נחתם. בית משפט קמא דחה את התביעה על יסוד קיומו של כתב הוויתור, והביא את המערערים לערער על ההחלטה. הערעור התקבל, פסק הדין בוטל, והתיק יידון מחדש לגופו בשל קיומו של הסכם פרוצדורלי קודם שהתעלמו ממנו, וכן העובדה כי למערערים יש טענות שיש לשמוע באשר לנסיבות בהן חתמו על כתב הוויתור. יתר על כן, בית המשפט מצא כי אין בסיס להחלטת הערכאה הנמוכה יותר כי יש לדחות את התביעה משום שטענת הכפייה לא פורטה בתצהיר. עוד טענו המערערים כי יש להטיל על דובר אחריות אישית, טענה שהיה על בית המשפט להתיר ולבחון. פסק הדין בטל אפוא והתיק יידון שוב, כאשר דובר נדרש לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.