פ"א 8/10

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על עונש שהוטל על אדם בגין עבירות תכנון ובנייה, לרבות בנייה ללא היתר ושימוש בקרקע ללא היתר. בית המשפט לא מצא עילה להתערב ברוב רכיבי העונש, למעט הדרישה לקיים חובה שהוטלה על המערער בע"פ 967/02, שלא הייתה מוצדקת. העבירות שביצע המערער נחשבו חמורות, המשקפות זלזול בשלטון החוק, וגזר הדין נועד לשמש כגורם מרתיע. עם זאת, השופטת הסכימה עם טענת המערער כי לא ניתן להפעיל את העבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר, שהחלה לפני הטלת ההתחייבות, ללא ראיות להמשכה לאחר גזר הדין. אופיין של עבירות תכנון ובניה אלה עדיין קיים, אך מאחר שהמערער לא הודה בהמשך העבירה וחסרו ראיות התומכות בטענה זו, לא ניתן היה לאכוף את ההתחייבות. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, וכתוצאה מכך בוטלה החובה הנזכרת. שאר חלקי המשפט נותרו ללא שינוי.