ת"א 33025-11-11

תקציר

המבקש ביקש מבית המשפט ליתן הוראה למשיב לשלם סך של 962,810 ₪, שלטענת המבקש עדיין חייב למשיב לחברה. המשיב טען כי החוב כבר שולם וכי יש לדחות את הבקשה. בית המשפט הסכים עם המשיב. נמצא כי המבקש לא הוכיח כי המשיב עדיין חייב לחברה כספים כלשהם. הראיות הראו כי החוב אכן שולם וכרטיס הנהלת החשבונות של המשיב בחברה הראה יתרה אפסית. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי העסקאות בין המשיב לחברה בוצעו בתום לב ולא הושלמו לאחר מינוי כונס נכסים קבוע. החברה שיעבדה את נכסיה למבקש בשעבוד צף, שכלל סעיף מגביל האוסר על מכירה או העברה של הנכסים המשועבדים ללא הסכמתו מראש של המבקש. עם זאת, בית המשפט מצא כי סעיף מגביל זה אינו חל על מכירת מלאי עסקי במהלך העסקים הרגיל וכי העסקאות בין המשיב לחברה נופלות לקטגוריה זו. בית המשפט הדגיש כי השעבוד הצף לא נוצר לפני השלמת העסקאות הנדונות וכי המשיב לא היה מודע לקשיים כלכליים כלשהם שחוותה החברה. בנוסף, ציין בית המשפט כי ניסיונו של המבקש להרחיב את היקף הבקשה היווה שינוי בלתי קביל בבקשה למתן הוראות. בסך הכל, הבקשה נמצאה לא נתמכת ולכן נדחתה. המבקש וקרגל חויבו כל אחד בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 14,000 ₪. ההחלטה הועברה לצדדים על ידי המזכירות.