בד"א 58/10

תקציר

עורך דין ישראלי, בעל ניסיון מעשי רב, ערער על הרשעתו ועל גזר דינו בשורה של אישומים של התנהגות מקצועית בלתי הולמת ועבירות אתיקה. סעיפי האישום כללו הטעיית בית משפט וראש לשכת ההוצאה לפועל, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ואי שמירה על כבוד המקצוע. ערכאת הערעור מצאה כי הערכאה הנמוכה יותר לא ניהלה את ההליך בהגינות בכל הנוגע לייצוגו של המערער. המערער ייצג עצמו לאורך כל הדיונים למרות הזדמנויות רבות למנות בא כוח, והאחריות לכך מוטלת עליו בלבד. הגם שבית המשפט הבין את תסכולו של הערכאה הנמוכה יותר מהתנהלותו של המערער, היה עליו לפסוק אחרת. עם זאת, מאחר שהצדדים לא הסכימו להחזיר את התיק לדיון חוזר, החליטה ערכאת הערעור לפסוק בערעור על סמך הראיות הקיימות. אשר למהימנות הראיות, זיכתה ערכאת הערעור את המערער מהאישום הראשון, שעניינו הטעיית ההוצאה לפועל, בשל קשיים ראייתיים. יתרת ההרשעה באישום השני, שכלל שני מעשים, אושרה בגין מעשה אחד אך לא בגין השני. המעשה הראשון אושר לאחר שבית המשפט מצא כי המערער אכן הטעה את בית המשפט בכך שהודיע לבא כוח היריב על קיום דיון, דבר שהאחרון הכחיש. הפעולה השנייה, שעניינה מיקום תפיסת רכב, לא הוכחה שכן המסמכים הרלוונטיים לא הוגשו לבית המשפט. לאור הזיכוי החלקי, שינתה ערכאת הערעור את גזר הדין. תקופת ההשעיה קוצרה לשישה חודשים, כאשר שלושה חודשים מצטברים ושלושה חודשים במקביל. שאר גזר הדין, כולל קנס, אושר. בית המשפט גם ויתר על קביעת ההוצאות לטובת הלשכה בשל אופן ניהול ההליכים.