ת"א 43933-02-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 43933-02-23 (כב' השופטת בטינה טאובר), העוסקת בגבולות המותרים לעדותם של רופאים מטפלים בתצהירי עדות ראשית במסגרת תביעות רשלנות רפואית. ### **1. הרקע המשפטי והקונפליקט** הסוגיה המרכזית שעמדה לדיון היא המתח שבין **"הלכת זלצבורג"** (רע"א 8401/09), המאפשרת לרופא מטפל להעיד על פעולותיו, לבין **"הלכת ברוסילוב"** (רע"א 3945/22), המגבילה את הגשתן של חוות דעת רפואיות לערוצים הדיוניים הקבועים בחוק (תקנות סדר הדין האזרחי). המבקשת טענה כי המשיבה מנסה לעקוף את הצורך בחוות דעת מומחה ערוכה כדין באמצעות תצהירים של רופאים, הכוללים פרשנות, ניתוח בדיעבד וטיעונים משפטיים. ### **2. עקרונות משפטיים מרכזיים שנקבעו בהחלטה** בית המשפט חידד את המבחנים להבחנה בין עדות עובדתית מותרת לבין חיווי דעה אסור בתצהיר: * **מבחן המעורבות הישירה:** רופא רשאי להעיד על פעולות, ממצאים, החלטות ושיקולים מקצועיים שביצע או קיבל **בזמן אמת**. העובדה שרופא אינו זוכר את המקרה הספציפי אינה שוללת את קבילות תצהירו, כל עוד הוא מתבסס על רשומות רפואיות שערך בעצמו. * **האיסור על פרשנות רטרוספקטיבית:** תצהיר אינו המקום ל"חוכמה שלאחר מעשה". מנועים הרופאים מלהוסיף הערכות בדיעבד על תקינות הטיפול (של עצמם או של אחרים), מניתוח מקצועי כללי של הנתונים, או מהתייחסות להיפותזות רפואיות שלא עמדו בבסיס קבלת ההחלטות בזמן אמת. * **הגבלת תפקיד ה"מומחה הנוסף":** גם רופא בכיר או מנהל מחלקה אינו רשאי להשתמש במעמדו כדי להעיד על אירועים שבהם לא נכח, או כדי לשמש כ"פרקליט" המנתח את טענות התובעת ומשיב להן בתצהיר. בית המשפט קבע כי העתקת רשומות שנערכו על ידי אחרים אינה מוסיפה ערך ראייתי ואינה הופכת את המעתיק לעד לאמיתות תוכן הרשומה. * **אבחנה בין קבילות למשקל:** בית המשפט הבהיר שוב ושוב כי טענות בנוגע להעדר זיכרון של המצהיר, או טענות על שגרת עבודה מול אירוע קונקרטי, אינן פוסלות את התצהיר כליל (אלא במקרים קיצוניים), אלא משליכות על **משקל העדות** שייבחן לאחר החקירה הנגדית. ### **3. חידושים ויישום פרקטי** החלטה זו מהווה "נוהל עבודה" מנחה לניסוח תצהירי רופאים: 1. **מחיקת חלקי תצהיר:** בית המשפט נקט גישה אקטיבית של מחיקת סעיפים שלמים או חלקי סעיפים שנועדו להוות "מענה לטענות" (טיעונים) במקום לתאר עובדות. 2. **ציטוטים מחוות דעת/טענות צד שכנגד:** נקבע כי פתיח המשלב ציטוט מכתבי טענות של הצד השני ומתן תשובה לו, אינו עדות עובדתית אלא מבוא טיעוני, ודינו להימחק. 3. **הבחנה בין עד לרשומה:** נקבע שרופא המטפל במיון (כמו ד"ר גסניאר) רשאי להעיד על רשומות שהוא עצמו ערך, אך רופא אחר (כמו פרופ' בר) אינו רשאי להעיד על אמיתות רשומה שנערכה על ידי אחר, גם אם הוא נסמך עליה. ### **סיכום** החידוש המרכזי בהחלטה הוא **החלת משמעת דיונית מחמירה** על עדי הנתבעת בתביעות רשלנות רפואית. בית המשפט מאזן בין זכותו של רופא להסביר את החלטותיו לבין הצורך לשמור על טוהר ההליך הדיוני, שבו מומחיות רפואית צריכה להיות מוגשת בפורמט של חוות דעת (החשופה לחקירה נגדית מסודרת) ולא כ"חוות דעת מוסוות" בתוך תצהירי עובדות. ההחלטה מבהירה כי ככל שהרופא מרחיק עדותו אל מעבר למה שראה ועשה במו ידיו, כך גדל הסיכוי שמדובר בפרשנות אסורה שדינה מחיקה.