ע"א 943/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעה שהגיש נהג משאית שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2008. התאונה אירעה כאשר פלג גופו התחתון נמחץ בין שתי משאיות, שאחת מהן הייתה מבוטחת על ידי הכשרה חברה לביטוח בע"מ והשנייה על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ (כלל). בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 52%. התיק הגיע לבית המשפט המחוזי, שהכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה וקבע כי נכותו התפקודית של התובע וליקוי כושר ההשתכרות שלו עומדים שניהם על 40%. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 2,381,600 ₪, אשר לאחר ניכוי הפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי גרמו לפיצוי סופי בסך 551,709 ₪. בנוסף, חויב התובע לשלם לכלל את הוצאותיה בסך 33,500 ₪. הן התובע והן הכשרה ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, בישיבת קדם הערעור משכה הכשרה את ערעורה, ואילו ערעור התובעת התקבל למרות בקשתה של ההכשרה לדחותו. התובע טען כי כושר השתכרותו נפגע לחלוטין ותבע פיצוי נזק גבוה יותר. עוד טען כי היה על בית המשפט להכיר בנכותו התפקודית ובמידת ההחמרה בכושר השתכרותו בשיעור של 100%, וכי היה מקום לקבוע את שכר הבסיס לחישובי השתכרות עתידיים על 15,000 ₪. כמו כן, הוא טען כי הוא זכאי ל-25% מנזקיו משום שהמשאית שפגעה בו לא הייתה רכב שסופק על ידי המעסיק. לבסוף, התובע חלק על אומדן חוות הדעת האקטוארית וטען כי לא היה צריך לחייב אותו בהוצאותיה של כלל. לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור, הוחלט כי אין מקום להתערב בממצאי העובדות והמהימנות של הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכת בית המשפט המחוזי בדבר נכותו התפקודית וכושר ההשתכרות של התובע. היא גם תאמה את בחירתו של בית המשפט המחוזי לבסס את חישובי השכר העתידיים על השכר הממוצע במשק, בהתחשב בעברו התעסוקתי של התובע. גם הטענה בדבר בחינה מחודשת של חוות הדעת האקטוארית נמצאה מופרכת, שכן בית המשפט כבר גילה סלחנות כלפי התובע בנקודה זו. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים קבע כי יש מקום לחייב את התובע בהוצאותיה של כלל, שכן הוא כלל תחילה את כלל בתביעה, דבר המעיד על הודאתו ברלוונטיות שלהן. לבסוף, ציין בית המשפט כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין תביעת המל"ל נגד מעסיקו של התובע, שעניינה סיווג המשאית המעורבת בתאונה כרכב שכור, עדיין תלוי ועומד בערעור. ערכאת הערעור דחתה את ערעור התובע, אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וחייבה את התובע בתשלום הוצאות השתלמות בסך 10,000 ₪.