ת"פ 4912-02-23

תקציר

השופט מצטט תחילה בפסק דינו את תיקון 113 לחוק העונשין, המעניק עדיפות למידתיות בגזר הדין ומעניק לשופטים שיקול דעת לקבוע את העונש ההולם בעבירה. השופט מפרט את הגורמים שיש להתחשב בהם בעת קביעת העונש, לרבות הערך החברתי שנפגע מהעבירה, הפגיעה שנגרמה והנסיבות הקשורות ושאינן קשורות לביצוע העבירה. לאחר מכן פונה השופט לחומרת העבירה – סיוע לגניבת רכב וסיוע לגניבת רכב – ומצטט מספר מקרים קודמים כדי להדגיש את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה ובענישה חמורה. יצוין כי עבירות גניבת רכב פוגעות ברכוש האזרחים ובביטחונם האישי, גורמות לנזק כלכלי ומבוצעות פעמים רבות כחלק מכנופיה מאורגנת. השופט קובע את טווח הענישה המתאים לעבירה, שנע בין 8 ל-24 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 שקל ופיצוי לבעל הרכב. בהערכת הגורמים השונים שוקל השופט את נסיבות העבירה, את עברו הפלילי של הנאשם ואת משך שהותו במעצר. הם מחליטים למקם את עונשו של הנאשם קרוב לקצה התחתון של הטווח, ולהטיל עליו תקופת עבודות שירות מקסימלית, לצד קנס ופיצויים. השופט אינו פוסל בהתחשב בחלקו המשני של הנאשם בעבירה. לבסוף מפרט השופט את העונשים: 1. מאסר בעבודות שירות למשך 9 חודשים. 2. 4 חודשי מאסר על תנאי. 3. קנס של 5,000 ₪. 4. פיצוי של 10,000 ₪ למתלונן. כמו כן, נמסר לנאשם על ההשלכות של אי עמידה בתנאי השירות לקהילה. השופט מסיים בכך שהוא מודיע לנאשם על זכותו לערער על ההחלטה.