ת"א 7522-01-15

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב נאשם שלא שילם ארנונה במשך מספר שנים. העירייה לקחה את התביעה לבית המשפט, אך הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה משום שתקופת ההתיישנות חלפה. עוד טענה הנתבעת כי הייתה צריכה לקבל הנחה בארנונה בשל מצבה הסיעודי וכי יש לחשב את הריבית על חובותיה באופן שונה בשל השיהוי בתביעתו. בית המשפט הסכים עם הנתבעת כי התביעה התיישנה על המסים לפני שנת 2009, שכן אלה פקעו עוד לפני הגשת התביעה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת אכן זכאית להנחה בארנונה משנת 2006 ואילך, ויש להחיל הנחה זו רטרואקטיבית. לפיכך, החוב היחיד שנותר לנתבעת היה בגין הארנונה בשנים 2009-2013, אותה היה צורך לחשב מחדש בהתאם להנחה לה זכאית. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת אינה זכאית לכל הפחתה בהפרשי הריבית או ההצמדה על יתרת החוב. השופט גם ניצל את ההזדמנות כדי לבקר את עיריית ירושלים על התנהלותה בטיפול בתיקים מסוג זה ועל הימנעותה מבירור סוגיית ההתיישנות, שגרמה לבזבוז משאבים שיפוטיים. פסק הדין מסתיים במסקנה כי תביעת העירייה מצליחה בחלקה ונכשלת בחלקה, ומורה לעירייה לחשב מחדש את חובו של הנתבע בהתאם לתנאים המתוארים.