ת"א 241/08

תקציר

התובעת, שבבעלותה חלק מקרקע של תחנת דלק, תובעת את הנתבעות, סונול וספרינט, בגין אי תשלום דמי שכירות/שימוש נאותים. סונול, חברה המשווקת מוצרי דלק, וספרינט, חברת הבת שלה המפעילה את תחנת הדלק, טוענות כי תביעת התובע אינה תקפה בשל התיישנות, שיהוי והשתק על פי פסק דין. מערכת ההסכמים בין הצדדים החלה בשנת 1988 כאשר התובע ושותפו הקימו את התחנה. ההסכמים כוללים סעיף בלעדיות, המגביל את מפעיל תחנת הדלק מלהתקשר עם גופים מסחריים כלשהם מלבד סונול. לטענת התובעת, סעיף זה הופך את ההסכם להסדר כובל לפי חוק ההגבלים העסקיים, אשר בטל. הנתבעים טוענים כי ההסדר נופל בגדר החריגים הקבועים בחוק ההגבלים העסקיים. לחילופין, הם טוענים כי הסכם החכירה מהווה "הסכם שכירות מקובל", הפוטר אותה מהאיסור על הסדרים כובלים. בית המשפט קובע כי תניית הבלעדיות היא הסדר כובל אך אינה נופלת בגדר החריגים. עוד נקבע כי עד שנת 1995 הסכם השכירות היה הסכם שכירות מקובל, אולם לאחר תביעה נגד שותפו של התובע, לא ניתן היה עוד לראות בו ככזה. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובע דמי שימוש נאותים בגין התקופה שבין השנים 2001-2008, המחושבים על פי העקרונות שנקבעו על ידי שמאי הנתבעים, בסך כולל של 1,267,656 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט אף מורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 100,000 ₪.