ע"א 3701/93

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני מסלולי פעולה נפרדים המפורטים בפקודת הסדר זכויות במקרקעין ליחידים לתבוע מקרקעין. הראשונה, לפי סעיף 59 לפקודה, מתייחסת לתביעות נגד לוח הזכויות שהציג פקיד ההסדר, ויש להגישם תוך שלושה חודשים מיום הצגת לוח הזמנים. השנייה, לפי סעיפים 93 עד 97, מהווה התנגדות לזכויות הרשומות בטאבו וניתן להגישה לאחר הסדרת הזכויות. בית המשפט קובע כי מסלולים אלה נפרדים ועל הפרט לבחור באחד מהם. הערעור הנדון מבקש לתקן את לוח הזכויות לפי סעיף 59, אך הוגש באיחור ניכר – כמעט חמש שנים לאחר רישום הזכויות הרלוונטיות בטאבו. בית המשפט פוסק כי מרגע רישום הזכויות אין דרך חזרה וכל תביעה לתיקון לוח הזכויות בטלה ומבוטלת, שכן הרישום מהווה ראיה חותכת לזכויות. השופט מציין כי הדבר נכון גם אם הליכי הפשרה נפלו פגמים, וכי היה על המערערים לעגן את עילתם בסעיפים 93 עד 97 לפקודה. כמו כן, השופט מדגיש כי המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיף 59 אינו מוחלט ולבית המשפט שיקול דעת בעניין זה. אלא שבמקרה זה הערעור נדחה משום שהבקשה להארכת המועד הוגשה מאוחר מדי, ולכן נעדרת עילה. פסק הדין בערעור נדחה, אפוא, והמערערים נדרשים לשלם למשיב הוצאות בסך 6,000 ₪. השופט י' קדמי והשופט י' זמיר מסכימים עם פסק הדין.