רע"א 3228/14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לנכס הממוקם ברחוב תל אביב 5-7, חיפה, אשר השוכר, המבקש, משתמש בשטח כחניון שירות מאז שנת 1957. בעל הנכס, המשיב, השכיר בעבר את השטח בשכירות משנה למבקש. לאחר פטירת המשכיר המקורי בשנת 1969, החל המבקש לשלם דמי שכירות ישירות למשיב. מעולם לא נחתם הסכם שכירות מוגן, והמבקשת לא שילמה דמי מפתח למשיב. בשנת 1991, עקב בנייה בלתי מורשית שביצע המבקש, הוחלט לפנותם מהנכס. הדבר נפגע מאוחר יותר, ושכר הדירה החודשי עומד על 750 שקל, ועולה מדי שנה בהתאם לחוק הגנת הדייר. הוסכם כי אי תשלום שכר דירה יוביל לפינוי מיידי. המבקש לא שילם דמי שכירות במשך 26 חודשים, מה שהוביל את המשיב להגיש תביעת פינוי וחיובים כספיים. בית משפט השלום בחיפה פסק לטובת המשיב והורה על פינוי המבקש ותשלום חוב בסך 41,950 ₪. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו וביקש עיכוב ביצוע, אשר בית המשפט המחוזי בחיפה נעתר באופן חלקי, המאפשר עיכוב בפינוי בתנאים מסוימים הקשורים לתשלומי שכר דירה. כעת מבקש המבקש לערער על פסק דין זה, תוך התמקדות בחיוב הכספי ובתנאים לעיכוב הפינוי. עם זאת, השופט מחליט שלא להיעתר לבקשת רשות הערעור, שכן היא אינה מעוררת שאלה משפטית כללית אלא מוגבלת לנסיבות הספציפיות של המקרה. בנוסף, טענות המבקש מוגבלות לפרטי עניינו ואינן מציגות סוגיה מהותית רחבה יותר. כמו כן, השופטת מציינת כי טענות המבקש בדבר כישלון הייצוג צריכות לכלול את תגובת היועץ הקודם. השופט מתייחס גם לטענת המבקש בדבר התנאים לעיכוב הפינוי, וקובע כי תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות לערכאת הערעור לקבוע תנאים לעיכוב ביצוע. התנאים שקבע בית המשפט המחוזי, לרבות תשלומי שכר דירה מוגדלים, הינם מידתיים ומגנים על המשיב מפני פגיעה אפשרית. השופטת מדגישה כי בשני ההליכים מדובר באותו נכס וכי לא התבקש עיכוב ביצוע בהליך המקביל. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחית. החלטה זו הינה סופית, וניתנה ביום 29 במאי 2014.