תלה"מ 42215-01-20

תקציר

פסק הדין דן ביחסי ממון בין בני זוג גרושים, תוך התייחסות לחוק יחסי ממון בין בני זוג. המחלוקת העיקרית היא לגבי בעלות על בית שנרכש במהלך הנישואין. הבית נרשם על שם שני בני הזוג אך היה בבעלותם באופן לא שווה, כאשר האישה החזיקה בחלק גדול יותר. הבעל טען כי הבית נרכש בכספים משותפים ויש לחלקו שווה בשווה, אך האישה טענה כי מרבית הכספים ששימשו לרכישה היו מדירה שהייתה בבעלותה לפני הנישואין, שירשה ממשפחתה. פסק הדין דן בתשלומים השונים ששולמו עבור הבית ומוצא כי טענת האישה נכונה - הבית מומן ברובו באמצעות התמורה ממכירת דירת האישה, שהייתה רכושה החיצוני. רישום הבית על שם שני בני הזוג אך תוך חלוקת בעלות לא שוויונית שיקף נאמנה את כוונת הצדדים ואת תרומתם הכספית. פסק הדין מתייחס גם להעברת חלקם של ההורים בבית לאישה, שהתרחשה במהלך הנישואין. חלק זה נחשב מתנה לאישה, ולכן רכושה החיצוני. הבעל לא הצליח להוכיח כי היו לו זכויות כלשהן במניה זו, מה גם שהבעלות הועברה בידיעתו וללא כל התנגדות מצדו. כמו כן, תביעת הבעל להחזר עבור שיפוצים שנעשו בבית נדחתה בשל היעדר ראיות לשיפוצים משמעותיים או עלותם. בסיכומו של דבר, השופטת מצאה כי הבעל לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את תביעתו למחצית הבעלות על הבית ולכן דחתה את תביעתו. הבעל חויב לשלם לאישה הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.