בג"צ 621/21

תקציר

העתירה מבקשת לערער על שתי החלטות של בתי הדין הדתיים האסלאמיים בישראל בנוגע למאבק משמורת על ילד קטין בין בני זוג פרודים. ההחלטה הראשונה נגעה לפסילת השופט שדן בתיק בבית הדין השרעי בנצרת, בשל התנהגותו האלימה של העותר באולם, שכללה התפרצויות ואירועים ביטחוניים. ההחלטה השנייה, שהתקבלה על ידי בית הדין השרעי לערעורים בנצרת, אישרה את הפסילה והעבירה את התיק לבית דין שרעי אחר בבאקה אל-גרביה. העותר טוען כי החלטות אלה היו בלתי מוצדקות, בלתי סבירות וסותרות את האינטרס הציבורי. עם זאת, בית המשפט העליון, שאליו הופנתה העתירה, החליט לדחות את העתירה על הסף, בנימוקים שונים. ראשית, אין מדובר בערכאת ערעור על החלטות של בית דין דתי, והיא תתערב רק בנסיבות חריגות, שמקרה זה אינו מציג. שנית, העתירה נעדרת ראיות עובדתיות ותרגומים לאנגלית של ההחלטות וכתבי הטענות שהיא מפנה אליהם, כך שלא ניתן לבקר אותם באופן יעיל. בנוסף, העתירה כוללת טענות קשות נגד בתי הדין הדתיים, שאינן נתמכות בראיות, וסגנון כתיבתה אינו הולם פנייה לערכאה שיפוטית. לבסוף, ההחלטות עליהן מערערים הן פרוצדורליות באופיין ואינן גורמות נזק בלתי הפיך, שהוא תנאי מוקדם להתערבות במקרים כאלה. מטעמים אלה קבע בית המשפט העליון כי אין לעתירה עילה להתערבות והיא נדחית.