ע"א 6649/20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתביעה בה ביקש התובע, שסבל מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) לאחר תאונה, להאריך את תקופת ההתיישנות להגשת התביעה בשל ליקוי שכלי. על פי החוק, פרק הזמן שבו אדם לקוי בנפשו שאינו יכול לדאוג לענייניו אינו מסוגל להגיש תביעה אינו נספר בגדר תקופת ההתיישנות. השאלה המרכזית במקרה זה היא האם התובע אכן עמד בתנאים להשהיית תקופת ההתיישנות, המחייבת אותו להוכיח כי לא היה מסוגל לדאוג לענייניו בתקופה הנדונה (2010 עד 2012). בית המשפט מינה מומחה להערכת מצבו הנפשי של התובע, שטען כי הכחשת פגיעתו של התובע מונעת ממנו להגיש תביעה. עם זאת, חוות דעתו של המומחה לא הייתה חד משמעית, והראיות שהוצגו לא תמכו די הצורך בטענה כי התובע לא היה מסוגל לנהל את ענייניו. נהפוך הוא, הראיות הצביעו על כך שהתובע יכול היה להתמודד עם מטלות היומיום שלו ועם ענייניו המורכבים יותר בתקופה הרלוונטית. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט לדחות את התביעה, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות להארכת תקופת ההתיישנות. למרות שפסק הדין עשוי להיראות קשה, החוק דורש עילות ברורות להארכת מגבלת הזמן, ובמקרה זה, התובע לא עמד בנטל ההוכחה. לפיכך, הערעור נדחה, ותקופת ההתיישנות המקורית עומדת בעינה, כלומר תביעת התובע נעולה.