עמל"ע 40245-09-15

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת בין עורכת דין, עו"ד מרים כהן, לבין לקוחה, חיים כהן, בנוגע לניכוי שכר טרחה מכספי הלקוח. הלקוחה התלוננה בפני ועדת האתיקה של מחוז חיפה בלשכת עורכי הדין כי עו"ד כהן ניכתה שלא כדין 13,000 ₪ מהכספים שקיבלה מטעמו ללא הסכמתו, ולא השיבה את הכספים גם לאחר התנגדותו. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את עו"ד כהן בשליחת יד לכספי לקוחות ובניכוי כספי לקוחות שלא כדין, וגזר עליה 14 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 1,000 שקל. בית הדין הארצי למשמעת קיבל חלקית את ערעורה של עו"ד כהן, זיכה אותה מהעבירה של שליחת יד לכספי לקוחות, אך הרשיע אותה בעבירות אחרות, בהן הלנת כספי לקוחות ואי הגשת תביעה לקבלתם בתוך פרק הזמן הנדרש, וגזר עליה שישה חודשי מאסר על תנאי. עו"ד כהן ערערה לבית המשפט העליון וטענה כי לבית הדין הארצי אין סמכות להרשיע אותה בעבירה שלא יוחסה לה בתלונה, כי טעה בתיקון פסק דינו וכי ממצאיו לגופו של עניין אינם נכונים. שופט בית המשפט העליון קבע כי לבית הדין הארצי נתונה הסמכות להרשיע את עו"ד כהן בעבירה שונה מזו שצוינה בתלונה, כי הוא רשאי לתקן את פסק דינו, וכי ממצאיו לגופו של עניין נכונים ברובם. עם זאת, בשל טעות בתיאור העבירות בפסקה המסכמת של פסק הדין של בית הדין הארצי, קבע השופט כי עו"ד כהן הורשע בשתי עבירות בלבד: התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ועבירה לפי חוק לשכת עורכי הדין וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) בגין אי העברת כספי הלקוח תוך זמן סביר. בנוסף, השופט הפחית את העונש לארבעה חודשי מאסר על תנאי.