בג"צ 188/79
צו עליון
תקציר
פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישו עובדי המוסד לביטוח לאומי (העותרים) נגד שר העבודה והרווחה ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי (המשיבים), בבקשה לבטל את תקנות שעת חירום (שירות עבודה חיונית במוסד לביטוח לאומי) ואת הצווים שהוצאו מכוחם. העותרים הגיעו לאחרונה להסכמה עם הנהלת המכון על תוספות שכר משמעותיות, אך לא קיבלו את שכרם המוגדל כמצופה. הדבר הוביל לשביתת מחאה בת שלושה ימים ול"סנקציות" מצד העובדים, שדימו לשביתה לא מוגנת על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה. המשיבים התקינו את תקנות שעת חירום כדי לאפשר למוסד לשלם קצבאות מרץ קריטיות לזכאים. עם זאת, העותרים סברו כי התקנות אינן תקפות וסירבו לקיימן, מה שהוביל לעתירה בפני בית המשפט. בית המשפט דחה את העתירה, בנימוקים עיקריים. ראשית, העותרים לא פעלו על פי ההליך המשפטי בכך שלא הודיעו מראש על השביתה, ובכך הפכו אותה לשביתה בלתי מוגנת והפכו אותם לבלתי זכאים לסעד. שנית, לבית הדין לעבודה הייתה סמכות לדון בסכסוך, שכן מערכת היחסים בין העותרים לבין המוסד הייתה מערכת יחסים של עובד-מעביד, עליה ניתן היה לערער באותו פורום. בית הדין הדגיש כי המחלוקת האמיתית אינה על תוקפן של התקנות אלא על חוקיות ההסכם הבסיסי, שגם בית הדין לעבודה יכול לדון בו. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותרים הופנו לבקש סעד בפורום המתאים, שהוא בית הדין לעבודה, הן לאכיפת ההסכם והן לתוקפו של התקנות.
חקיקה מקושרת
בג"צ 188/79 הועד הארצי של עובדי המוסד לביטוח לאומי נ' שר העובדה והרווחה, עליון (9.4.1979)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.