ע"א 440/66

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על השימוש ברכוש משותף בבית משותף. נציג הבית המשותף התקשר בהסכם עם אחד מבעלי הדירות, המשיב, למסירת מחסן, שנועד לשמש כמקלט, לשימושו הבלעדי של המשיב. דיירים אחרים התנגדו, והנציג ביטל את ההסכם ודרש מהמשיב לפנות את המחסן, אך הוא סירב. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם על הפקיד המוסמך, כאמור בחוק הבתים המשותפים, להורות על פינוי המשיב. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, אך בית המשפט העליון קיבל את הערעור וציין כי הסכסוך נגע לשמירה על הרכוש המשותף ומצוי בסמכותו של הגורם המוסמך. כמו כן, לגורם המוסמך הייתה סמכות להורות על פינוי המשיב אם פגע בזכויותיהם של בעלי דירות אחרים. פסק הדין התייחס גם לאופי תפוסתו של המשיב, והציע כי ככל הנראה מדובר ברישיון ולא בדיירות מוגנת, והדגיש כי אין לערער על סמכותו של הגורם המוסמך בטענות שיש בהן כדי לשלול את סמכותו. השופטים לנדוי וברנזון הסכימו שניהם כי המחלוקת נוגעת לחובת השמירה על הרכוש המשותף לפי סעיף 42 לחוק הבית המשותף, כאשר השופט ברנזון הוסיף וציין כי ניתן לסווג את הסכסוך גם במסגרת הסכם הבית המשותף הרשום. התיק הוחזר לגורם המוסמך לדיון נוסף.