עמ"ת 148-01-11

תקציר

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין שני סעיפים של סחר בקוקאין, לצד אדם נוסף, סאבר אבו סלימאן. על פי כתב האישום, המשיב סיפק קוקאין לסאבר בשתי הזדמנויות בחודש אפריל 2010, ולאחר מכן מכר אותו לשוטר סמוי. למשיב הרשעות קודמות בעבירות סמים והוא ריצה עונש מאסר. לאחר שחרורו הוא השתקם לכאורה והתנער משימוש בסמים, אך מאוחר יותר חזר בו. בית משפט קמא הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בשל הראיות לכאורה נגדו והסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור. על החלטה זו הוגש ערעור, ולמרות ששופט הערעור לא מצא עילה להורות על חלופת מעצר, הם ביקשו תסקיר משירות המבחן. דו"ח זה פירט את הרשעותיו הקודמות של המשיב ואת עברו בשימוש בסמים, אך ציין גם את כנותו ברצונו לעבור טיפול ואת הבגרות שהפגין. השירות המליץ למצות את האפשרות לגמילה מסמים כחלופה למעצר סגור. העניין נדון שוב בפני בית משפט קמא, אשר איפשר למשיב לבחון בשלב זה את אופציית השיקום. הוגשו מספר דוחות הממליצים על שיקום, והמשיב נמצא מתאים לטיפול, בכפוף להסדרים מסוימים. המדינה ערערה על החלטה זו, וטענה כי שיקום בשלב המעצר אינו ראוי במקרה זה, שכן המשיב לא עמד באף אחד מהקריטריונים החריגים לחלופה כזו. שופט הערעור הסכים עם טענת המדינה, קיבל את הערעור והורה על מעצרו של המשיב. השופט הדגיש כי שיקום במהלך המעצר הוא חריג וכי עברו של המשיב מצביע על כך שלא סביר שיצליח בטיפול. זאת ועוד, השופטת ציינה כי ציפיותיו של המשיב להשתחרר לשיקום אינן מבוססות, שכן ההחלטות הקודמות לא העידו על מגמת שחרור. לבסוף, השופט הזכיר את הסבירות שהמשיב לא ישלים את השיקום לפני מתן גזר הדין, בהתחשב בלוח הזמנים של התיק העיקרי. המשיב נעצר, וההחלטה התקבלה בנוכחות עורך דינו.