ע"א 2138/10

תקציר

בפסק דין זה דן השופט י' דנציגר בערעור בו ביקש המערער להביא ראיות נוספות בשלב הערעור, אשר נדחה על יסוד הכללים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המערער לא הוכיח כי לא ניתן היה לגלות את הראיה קודם לכן ולא פעל במלוא המרץ להשגתה. המקרה עוסק באופיין של הוראות תשלום בלתי חוזרות, שנדונו בעבר במקרה דומה, שלא נתמכו כראוי בראיות במשפט הראשון, מה שהוביל לדחיית הערעור. השאלה המרכזית הייתה האם הוראות התשלום מהוות המחאת זכויות, המחייבות את המערערת באופן עצמאי כלפי המשיב. פסק הדין הגיע למסקנה כי הוראות התשלום אכן משקפות המחאת זכויות, וכי החזרת ההוראות למערערת אינה שוללת חובה זו. בנוסף, טענות לפירעון מצד המערערת נעדרו ראיות, וכל תביעות צד ג' המיועדות בוטלו, והותירו את המערערת באחריות. עוד קבע בית המשפט כי ההוצאות שהוטלו היו סבירות ולא נפלה טעות בשיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר. משכך, נדחה הערעור, תוך אשרור חבות המערערת וחיוב בתשלום הוצאות משפט למשיב. המשנה לנשיא א' ריבלין והשופט נ' הנדל הסכימו עם ההחלטה, שהתקבלה סופית ביום 16.2.2012.