ב"ל 41950-06-21

תקציר

בפסק דין זה של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 23.12.2022, בחן בית הדין תביעה של תובעת המבקשת הכרה בהידבקות בנגיף הקורונה כתאונת עבודה. התובע טען לחשיפה לנגיף בעת שעבד בבית מרקחת באזור חרדי, מה שמרמז על שיעורי הדבקה גבוהים יותר. עם זאת, בית המשפט זיהה חוסר עקביות בגרסת התובעת בנוגע לשעות עבודתה, חשיפתה ללקוחות והקפדה על נהלי בטיחות. התובע לא סיפק ראיות מספיקות כדי להוכיח חשיפה גבוהה יותר בעבודה, כגון עדויות עדים או רישומים פיננסיים של הפעילות העסקית. מקורות חשיפה חלופיים נחשבו סבירים, שכן דיווחי איתור הצביעו על כך שהתובעת ביקרה במקומות הומי אדם אחרים, בהם הודתה. בית הדין הצביע גם על אי התאמות במסמכים רפואיים, שלא העידו בבירור על חשיפה לעבודה. למרות שהתובעת טענה כי יש לבחון את המקרה על פי אמות מידה משפטיות קודמות המאפשרות קשר רחב בין עבודה לתאונה תמורת פיצויים, בית הדין לא מצא הסתברות מספקת לקשור את הידבקותה בקורונה למקום עבודתה. משכך, נדחתה התביעה, ללא פסיקת הוצאות, ואפשרות ערעור נרשמה בתוך 30 יום.