ב"ל 38456-06-19

תקציר

התובע, מר א.ש., בעל נכות רפואית עקב הפרעת חרדה ותסמונת טורט, טען נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) להפסיק את תכנית השיקום התעסוקתי שלו. הנתבע הודיע לתובע כי תביעתו לשיקום מקצועי אושרה ביוני 2017. עם זאת, לאחר ביצוע שתי הערכות, החליטה הנתבעת להפסיק את תוכנית השיקום, שכן התובע הפגין התנהגות תוקפנית ואינו מתאים להשתלבות בשוק העבודה. התובע טען כי לא קיבל את הטיפול המתאים וכי האבחנות שעבר לא התאימו לצרכיו. עוד טען כי אנשי צוותו של הנאשם התייחסו אליו באופן בלתי הולם וכי היה צריך לאפשר לו לעבור אבחון אצל גורם חיצוני. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי החלטת הנתבעת הייתה סבירה ונכנסה לגדר סמכותה. התנהלותו של התובע, לרבות תוקפנות ואלימות כלפי הצוות, הצדיקה את הפסקת תוכנית השיקום. בית המשפט ציין כי התנהגותו של התובע בתהליך השיקום הייתה חריגה ופגעה ביכולת המכון לעבוד עמו באופן מהותי. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת התובע בדבר אי התאמת האבחנות, בהתחשב בכך שהנתבעת בחרה בסוג האבחנה המתאים למצבו. בית המשפט הדגיש כי מטרת השיקום המקצועי היא להשתלב בשוק העבודה ולאו דווקא לממן לימודים אקדמיים. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע בדבר פרטים שגויים בדו"ח האבחון, שכן לפרטים אלה לא היה כל קשר להערכת המכון בדבר אי יכולתו להשתלב בשוק העבודה. גם בקשת התובעת לסעד כספי בסך 65,000 ₪ נדחתה, שכן היא לא הוזכרה בכתב התביעה ונעדרה כל בסיס משפטי. לבסוף, קבע בית המשפט כי התובע יוכל להגיש לנתבעת תביעה חדשה לשיקום מקצועי, אשר תיבחן על פי תנאי הזכאות. לפיכך, התביעה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. לתובע הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.