עמל"ע 24897-11-10

תקציר

הכרעת הדין דנה בשני ערעורים הנוגעים לעונשו המשמעתי של עורך דין שהורשע בעבירות מס. בערר הראשון, שהוגש על ידי ועדת האתיקה המחוזית והוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל אביב, נטען כי יש לסלק את עורך הדין מלשכת עורכי הדין. הערעור השני, שהוגש על ידי עורך הדין, מבקש לקצר את תקופת ההשעיה שהוטלה עליו. פסק הדין דוחה את ערעורו של עורך הדין ומאשר את תקופת ההשעיה בת שבע וחצי השנים שקבע בית הדין הארצי, אך מוסיף גם שנתיים וחצי מאסר על תנאי. הכרעת הדין מדגישה את חומרת עבירותיו של עורך הדין, שעניינן הטעיה וניצול מעמדו המקצועי, אך גם מביאה בחשבון את עברו המשמעתי הנקי, גילו והעובדה שכבר ריצה עונש מאסר. בפסק הדין צוין כי אין "תעריף אוטומטי" לעבירות משמעת וכי יש לדון בכל מקרה לגופו. מסקנת בית המשפט היא כי אף שמעשיו של עורך הדין היו חמורים, אין בעניינו כדי להצדיק הרחקה מלשכת עורכי הדין, במיוחד בהתחשב בעברו הנקי הקודם ובגילו המתקדם. עוד מודגש בפסק הדין כי לבתי המשפט האמונים על שמירת אמות מידה אתיות בקרב עורכי הדין שיקול דעת בקביעת העונש ההולם, כל עוד הוא נופל בגדר המקובל.