בג"צ 1783/00

תקציר

העותרים הואשמו בעבירות סביבתיות בבית משפט השלום, אך הם עתרו נגד כתב האישום החתום על ידי עורך דין פרטי המועסק על ידי המשרד לאיכות הסביבה, שהוסמך על ידי היועץ המשפטי לממשלה לשמש כתובע לפי סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. למרות שבדרך כלל, התובעים חייבים להיות עובדי ציבור, בית המשפט קבע כי קיימות נסיבות מיוחדות המאפשרות האצלת סמכויות במגזר הפרטי במקרה זה. בית המשפט הכיר בחשיבות בכך שהתובעים יהיו עובדי ציבור, אך הכיר בכך שלפרקליטות אין את היכולת והמומחיות לטפל בכל התביעות, במיוחד בתחומים מיוחדים כמו דיני איכות הסביבה. מתן אפשרות לעורכי דין פרטיים לפעול כתובעים הוא יעיל, מגביר את שלטון החוק ועולה בקנה אחד עם המסורת המשפטית במדינות המשפט המקובל. בית המשפט הדגיש כי הסמכת תובעים פרטיים צריכה להיות היוצא מן הכלל ולא הכלל, ויש לעשות זאת בזהירות. תובעים מהמגזר הפרטי ימונו רק לאחר בדיקה קפדנית של התאמתם, ועליהם לעמוד בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. במקרה זה, בית המשפט מצא כי היועץ המשפטי לממשלה פעל בהתאם לנהלים הנדרשים, המצדיקים את אישורו. לפיכך, העתירה נדחתה.