ה"פ 38002-09-12

תקציר

פסק הדין דן בטיבה של עסקה כספית בין שני מבקשים לבין משיב. המבקשים טענו כי המחאת זכות, לפיה המבקש יקבל כל סכום שייפסק במקרה לטובת המשיב, היא מכירה ולכן אינה טעונה רישום. מנגד, טען המשיב כי מדובר בהמחאה בדרך של שעבוד, אותה יש לרשום. בית המשפט פסק לטובת המבקשים, בקובעו כי המחאת הזכות היא אכן מכירה, שכן היא חלק מהתמורה עבור השירותים המשפטיים שניתנו, המעבירה את הזכות העתידית לקבלת כספים שנפסקו בתיק. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המחאת הזכות התרחשה במועד חתימת הסכם שכר הטרחה, ובכך הושלמה לפני שהמשיב הטיל עיקולים על הכספים. טענת המשיב כי לא היה מודע להמחאה עד לאחר העיקול אינה רלוונטית, שכן החוק אינו מחייב עוד הודעה על מנת שההמחאה תהיה תקפה. השופטת דחתה גם את טענת המשיבים כי הם היו רשאים לנכות את הסכום שנפסק מהחובות המגיעים להם, שכן הדבר הועלה מאוחר מדי וסותר את תנאי פסק הדין. בנוסף, קבע בית המשפט כי חוסר יכולתו של המשיב לגבות חובות מהמבקש לא פגע לגופו של עניין. לבסוף, קבע השופט כי המחאת האישומים, בהיותה זכות קניינית, קודמת לזכות העיקול הפרוצדורלית המאוחרת יותר של המשיב. משכך, הורה בית המשפט למשיב להעביר את הכספים שנתפסו למבקש ולכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין.