עס"ק 1028/00

תקציר

הסכסוך בין ארגון עובדי בנק המזרחי המאוחד לבין בנק המזרחי נסוב סביב דרישת האיגוד לפטר עובד בנק שפגע לכאורה בכבודו של עובד אחר. העובדת המדוברת פנתה לאגודה בבקשה לעזרה בסכסוך עם מנהלה. כשנודע הדבר למנהלת, היא נזפה לכאורה בעובדת וצעקה עליה, ואמרה לה שטעתה בכך שביקשה את עזרת העמותה וכי אם תמשיך לחפש אותה, העמותה תמצא לה עבודה אחרת. ההתאחדות דרשה את פיטורי המנהל, אך הבנק סירב, מה שהוביל את ההתאחדות לפנות לבית המשפט. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו דחה את התביעה, מה שגרם להתאחדות לערער. בית המשפט העליון הבחין בפסק דינו בין שלושה שלבים בתביעת ההתאחדות לפיטורי המנהל: השלב העובדתי, שלב האשמה ושלב ההליך המשמעתי. בית הדין קבע כי לעמותה יש זכות לדרוש בירור תלונת העובד, שהבנק לא ניהל כראוי. הפרה זו הצדיקה את בקשת האגודה למנגנון יישוב סכסוכים בנוגע לדרישה לחקירה. עם זאת, בית הדין לא הסכים עם דרישת ההתאחדות לפיטורי המנהל, שהייתה בקשה פשטנית ומרחיקת לכת מדי. בית הדין עמד גם על מעמדו של המנהל כעובד על פי חוזה אישי ועל חובתו של הבנק להגן על עובדיו, ומצא כי היבטים אלה לא שינו את המסקנה. באשר לסעד ההצהרתי המבוקש על ידי העמותה, הסכים בית הדין עם החלטת בית הדין האזורי לדחותו, שכן לא הייתה מחלוקת מעשית בין הצדדים. השופט רבינוביץ הציע לצדדים לשקול פרסום מסמך משותף שיתווה את עמדת הנהלת הבנק בנושא, אך הדבר הושאר לשיקול דעתם. לבסוף, הדגיש בית הדין כי לא פסק הוצאות בסכסוכים קיבוציים, וכל צד יישא בהוצאותיו. סגן הנשיא ברק, נציג העובדים גוברמן ונציג המעסיקים ליברמן הסכימו עם פסק הדין. ליברמן הוסיף הערה המדגישה את הצורך בהליך למניעת ניצול לרעה של זכויות האגודה והציע לבחון את הנושא במחלוקת קונקרטית.