ת"א 45208-04-21

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב ערבות חתומה על ידי הנתבעים להבטחת הלוואה בסך 91,300 ₪. הנתבעים טענו כי יש לראות בהם "ערבים מוגנים" כהגדרתם בסעיף 19(1) לחוק הערבות, הקובע את התקרה על 89,311.66 ₪, ולפיכך להיות פטורים מהערבות שלהם. הבנק, לעומת זאת, טען כי הנתבעים ידעו שהם "ערבים יחידים" וחתמו על מסמכי הערבות בהתאם. לאחר בחינת חומר הראיות, מצאה השופטת כי הבנק אכן לא סיפק לנתבעים את המידע הדרוש לסיווגם כ"ערבים יחידים" או "ערבים מוגנים" ואף התרשל ביידוע על מצבו הכלכלי של הלווה. הבנק היה חייב לגלות פרטים אלה לנתבעים, לפי סעיף 22 לחוק הערבות וחוק הבנקאות. השופטת הדגישה כי חובת הבנק לגלות מידע זה לערבים היא חובה אקטיבית ואינה תלויה בבקשות הערבים, במיוחד נוכח ההגנות המיוחדות הקיימות לערבים ערבים. זאת ועוד, השופטת ציינה כי הבנק לא מילא את חובתו להסביר את הסיכונים הכרוכים בערבות וכי המסמכים החתומים לא כללו את הפרטים הנדרשים, כך שהנתבעים לא היו מודעים לסיכונים הספציפיים שנטלו על עצמם. טענת הבנק כי הנתבעים לא התנגדו קודם לכן להיעדר המידע נדחתה, שכן האחריות מוטלת על הבנק למסור את הפרטים הדרושים. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת הנתבעים, וקבע כי הם פטורים מאחריותם בשל אי גילוי מידע חיוני על ידי הבנק. לפיכך נדחתה התביעה נגד הנתבעים, ונפסקו להם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, שישולמו לבנק התובע בתוך 30 יום.