סע"ש 20426-04-18

תקציר

התובע, עובד החברה הנתבעת, תבע בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת אמונים ביחסי עובד מעביד. התובע עבד בחברה במשך שני עשורים והורד מתפקידו כמנהל סניף לסמנכ"ל ללא שימוע, מה שהוביל להפחתת שכרו ובסופו של דבר לפיטוריו. בית הדין מצא מספר פגמים בהליך ההתגייסות והפיטורים של התובעת. ראשית, הנתבעת החליטה להוריד את התובע בדרגה מבלי להקנות לו זכות שימוע לפני כן, והתובע לא היה מודע לכך שהחברה שוקלת להעבירו מתפקידו. שנית, השימועים שנערכו לתובע בנוגע להדחתו ופיטוריו היו טכניים בלבד, והתוצאה נקבעה מראש. שלישית, הנתבע התמהמה בהפחתת תנאי שכרו של התובע ולאחר מכן השתמשה בשיהוי זה כנגדו, בטענה כי מאחר שלא פעל בניגוד להחלטת ההורדה בדרגה בעת שקיבל שכר כמנהל, הוא מסכים לכך. בנוסף, מכתבי הזמנת התובע לדיונים אלה היו לקוניים ביותר ולא ספציפיים, והנתבע לא סיפק לו מסמכים רלוונטיים להכנת הגנתו. לבסוף, בית הדין מצא כי פיטוריו של התובע במהלך חופשת המחלה שלו לא היו מוצדקים, שכן ההחלטה לסיים את העסקתו התקבלה לפני יציאתו לחופשה, ומועד הפיטורים בפועל התרחש לאחר שמיצה את ימי המחלה בתשלום שלו. למרות פגמים אלה, בית המשפט לא מצא כל ראיה להפליה מחמת גיל כלפי התובעת. בהתחשב במכלול הנסיבות, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 45,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין בשל הפגמים הפרוצדורליים. תביעות התובע לפיצוי נפרד בגין עוגמת נפש והפרת חובת אמונים נדחו, שכן בית המשפט ראה בהן עילות תביעה מלאכותיות המבוססות על אותן עובדות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וניתן לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.