ת"א 59/96

תקציר

התובע, איש עסקים, תבע את הנתבע, עו"ד במקצועו, על כך שלא העביר את חלקו בעמלות שקיבל הנתבע ממשקיעים ויזמים, בעקבות קבלת אישורי השקעה מרשות ההשקעות לפרויקטים בישראל. האישורים אפשרו למשקיעים דרום אפריקאים להוציא כסף מדרום אפריקה ולהעבירו לישראל לצורכי השקעה, בהתאם להסכם מיוחד בין ממשלות שתי המדינות. לתובע ולנתבע היה הסכם בעל פה להתחלק שווה בשווה בעמלות שהתקבלו מהמשקיעים ומהיזמים. התובע טען כי הנתבע לא העביר את חלקו בעמלות בעקבות האישורים. הנתבע טען כי התובע לא היה זכאי לעמלות בגין מספר אישורים, שכן הפרויקטים הקשורים אליהם לא בוצעו, ולגבי הפרויקטים שבוצעו – התובע לא היה זכאי לעמלה כלשהי משום שלא טיפל בהסבתם לפרויקטים אחרים. בית המשפט הורה לנתבעת למסור לתובע חשבונות, אך הנתבעת לא קיימה את הצו. בית המשפט קבע כי גרסתו של הנאשם אינה מהימנה וכי הוא הסתיר מסמכים במכוון. עוד מצא בית המשפט כי חלק מהאישורים שהשיגה התובעת אכן נוצלו לרעה, וכי הנתבעת קיבלה עבורם עמלות. עם זאת, לא הובאו ראיות לכך שחלק מהאישורים נוצלו לרעה וכי הנתבעת קיבלה עבורם עמלות. לפיכך, היה על בית המשפט לקבוע את גובה העמלות על סמך ראיות נסיבתיות, נטל ההוכחה וחזקות. בית המשפט קבע, כי התובעת זכאית למחצית העמלות שקיבלה הנתבעת מהמשקיעים, עם העברת הכספים לישראל, ללא קשר לשאלה האם הנתבעת טיפלה בהסבת האישורים לפרויקטים אחרים, וללא קשר לשאלת העמלות שקיבלה הנתבעת מהיזמים הישראלים. בית המשפט קיבל את נתוני הנתבע בנוגע לעמלות שקיבל מהמשקיעים, שכן נתונים אלה נתמכו גם בראיות אחרות. עם זאת, באשר לעמלות שקיבלה הנתבעת מהיזמים הישראלים, בית המשפט לא יכול היה להכריע בהן, שכן לא הובאו ראיות לכך שהתובע טיפל בהשקעה, קרי בתיווך בין המשקיעים ליזמים. לפיכך, פסק בית המשפט לתובע מחצית מהעמלות שקיבלה הנתבעת מהמשקיעים, ודחה את תביעת התובעת לעמלות מהיזמים הישראלים, בהיעדר ראיות לכך שהתובעת טיפלה בהשקעה. הסכום הכולל שנפסק לתובע, כולל הפרשי הצמדה וריבית, עמד על 1,739,700 ₪. כמו כן נפסקו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ בתוספת מע"מ כנדרש בחוק, והוצאות משפט כלליות בסך 7,500 ₪.