ת"פ 18406-11-23

תקציר

הנאשמים הורשעו בהחדרת סמים לבית סוהר. הנאשם הראשון, אסיר, ניצל את זכותו להיוועץ בעורך דין בבידוד לצורך ביצוע העבירה. הוא היה מודע לחוקי הכלא ולמגבלותיו, ובכל זאת בחר לפעול. הנאשם השני, עורך דין במקצועו, ניצל לרעה את מעמדו ואת האמון שנתנו בו רשויות אכיפת החוק כדי לתאם את מועד הביקור ולעקוף את אמצעי הבקרה. כתוצאה מכך פגעו שני הנאשמים בקהילה המשפטית ובאוכלוסיית האסירים. העבירות היו מתוכננות ומתוחכמות, ודרשו תעוזה רבה. הסמים המעורבים כללו קנאביס, קוקאין, בופרנורפין ו-MDMA, מה שמעיד על כוונת הנאשמים להפיץ אותם. בית המשפט הדגיש את חומרת החדרת הסמים לבתי הכלא, ערעור שלטון החוק והגברת הפשיעה. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה עקבית ומחמירה. שני הנאשמים נעדרו נסיבות חומרה, וטווח הענישה ההולם נקבע על 14-28 חודשים לנאשם הראשון ו-3.5-6 שנים לנאשם השני. בהתחשב בגורמים שאינם קשורים לעבירה, כגון נסיבותיהם האישיות של הנאשמים והודאתו של הנאשם השני באשמה, גזר בית המשפט על הנאשם הראשון 12 חודשי מאסר נוספים ו-8 חודשי מאסר על תנאי, ועל הנאשם השני 44 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר, ועוד 8 חודשי מאסר על תנאי. שני הנאשמים נקנסו אף הם. בית המשפט הדגיש את הצורך בהרתעה ואת החריגות שבחריגה ממתחם הענישה משיקולי שיקום.