ע"א 5293/90

תקציר

בתיק דן בית המשפט בסכסוך משפטי מורכב בו היו מעורבים בנק הפועלים ומספר משיבים, לרבות חברה ובעלי מניותיה, בנוגע להלוואות שנטלה החברה לצורך רכישת מניות. בית המשפט קמא פסק תחילה נגד הבנק, ומצא הפרות בחובות הנאמנות שלו ובעיות ראייתיות ברישומי הבנק. בית המשפט ציין כי פקיד הבנק אשם במעילה, ומנהל הבנק הטעה את החברה לביצוע עסקאות פיננסיות שליליות. הבנק הואשם בכך שלא קיזז כראוי חובות עם הנכסים הפנויים של החברה ולא הודיע לחברה על הפסקת המסחר במניות מסוימות. ההחלטה הייתה כרוכה גם בבחינה של חתימה שנויה במחלוקת של אחד המשיבים על מסמך ערבות. הערעור התמקד בשאלה האם החלטתו של בית משפט קמא יכולה לעמוד, בהתחשב במשקלם הראייתי של רישומי הבנק הממוחשבים ובנסיבות העסקאות. ערכאת הערעור מצאה כי המעילה של פקיד הבנק לא נמצאה כמשפיעה על חשבון החברה, והמסמכים שמסר הבנק נחשבו אמינים. חשוב לציין כי נטל ההוכחה בדבר אמיתות החתימה שבמחלוקת לא עמד על ידי הבנק. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי בעוד שהחברה ובעל מניות אחד היו אחראים לחוב, המשיב השלישי, שהכחיש את חתימת הערבות, לא נשא באחריות בשל היעדר ראיות לאישור חתימתה. המקרה מדגיש את הבחינה הביקורתית של חובת האמונים, אמות המידה הראייתיות בסכסוכים כספיים והמורכבות של ציות לדיני בנקאות.