תלה"מ 12129-12-19

תקציר

בית המשפט קיבל את בקשת הגבר לאכוף הסכם ממון ודחה את בקשת האישה למתן פסק דין הצהרתי בדבר בעלות משותפת בדירה. בית המשפט מצא כי ההסכם בין הצדדים אושר כדין, והאישה לא הגישה כל תביעה לביטולו, ולכן הוא תקף. בית המשפט מצא כי ההסכם ברור ואינו דורש פרשנות, ועל פי תנאיו והתנהלות הצדדים, הדירה הייתה בבעלות האיש. עוד קבע בית המשפט כי האישה לא הצליחה להוכיח כי הייתה כוונה של הצדדים לחלוק בזכויות בדירה, וכי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל עליה. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענת האישה כי ההסכם היה רק לכאורה וכי הייתה כפייה בחתימתו נדחתה, וממילא אין זה מקום לבטלו. באשר לרכב בו טענה האישה לבעלות משותפת, קבע בית המשפט כי האישה לא הצליחה להוכיח את טענותיה, וממילא את חתימת הסכם הממון בין הצדדים בשלב מאוחר, לאחר רכישת הרכב, ואת העובדה שהרכב נרשם על שם אמו של הגבר, הוביל למסקנה כי לאישה אין זכויות בו. באשר לתביעת המזונות, קבע בית המשפט כי הזמן שבילו שני הצדדים עם הקטינים יישאר שווה, כפי שהיה בשנתיים האחרונות. בית המשפט קבע את סכום המזונות על 250 ש"ח לקטין עד גיל 18, ומגיל 18, או סיום התיכון (לפי המאוחר) ועד תום השירות הצבאי, בשליש מהשיעור. בית המשפט הורה כי כל צד יישא בהוצאות המדור ואחזקתו בבית מגוריו, וכי הצדדים יישאו בהוצאות החריגות בחלקים שווים. עוד הורה בית המשפט כי קצבת הילדים תמשיך להיות משולמת לאישה, וכי הצדדים יישאו במחצית מהוצאות החינוך והבריאות שאינן בסל, בהתאם לצרכי הקטינים וכנגד הצגת קבלות. בית המשפט החליט שלא להטיל הוצאות על מי מהצדדים בתביעות השונות ביניהם, לאור מכלול נסיבות המקרה. ניתן לפרסם את פסק הדין לאחר השמטת הפרטים המזהים, לא יאוחר משבעה ימים לאחר מסירתו לבאי כוח הצדדים.