ע"פ 101/77

תקציר

המערער בתיק זה ערער על הרשעתו בהריגת אשתו בכוונה תחילה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ועל עונש מאסר העולם שנגזר עליו לאחר מכן. הראיה העיקרית נגד המערער הייתה הודאתו, שלטענתו יש לבטלה משום שהיא נרשמה בעברית – שפה שהוא מבין בה מעט – ולא ברומנית כשפת אמו. בית המשפט העליון אמנם הכיר בכך שהיה עדיף שההודאה תירשם בשפה שבה נמסרה, אך מצא כי המתרגם בקיא הן ברומנית והן בעברית, ולכן ניתן לקבל את ההודאה כראיה. ההודאה, יחד עם אמירות נוספות של המערער, תיארו קטטה בינו לבין אשתו שהגיעה לשיאה בכך שהוא היכה אותה בראשה בפטיש. השופטים סברו כי הודאתו ואמירותיו האחרות של המערער אמינות יותר מעדותו בבית המשפט, בה טען כי אשתו הודתה בניאוף שגרם לו לאבד שליטה ולתקוף אותה. עוד טען המערער כי יש להתחשב במצבו הנפשי והגופני, והביא מקרים תקדימיים בהם בתי המשפט שקלו את נסיבותיו הייחודיות של הנאשם. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי פסיקת הרוב באותם מקרים, שהציבה סטנדרט אובייקטיבי של התנהגות סבירה מעל סטנדרט סובייקטיבי, מושרשת עמוק מכדי שניתן יהיה להתעלם ממנה. לפיכך, הם דחו את הערעור, בקובעו כי קיימות ראיות מספיקות כדי להרשיע את המערער ברצח, וכי אין נסיבות שיש בהן כדי לצמצם את העבירה להריגה.