רע"ב 6943/13

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לבקשת רשות ערעור על החלטת ועדת השחרורים. הבקשה נבחנה בקפידה, תוך התחשבות בקריטריונים המשמשים לבחינת בקשות מסוג זה, והוחלט כי יש לדחותה. על פי הקריטריונים, רשות הערעור ניתנת במשורה ורק כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית מעבר לצדדים הישירים המעורבים. חלק ניכר מהטענות המובאות בבקשה הן ענייניות וקשורות לפרשנות הסכם שהושג בין המבקש לבין המשיב. יתר על כן, השאלות המרכזיות שהוצגו בבקשה כבר זכו להתייחסות מספקת בפסיקה קודמת, כך שמקרה זה מהווה יישום ספציפי של הדוקטרינה הקיימת. אשר לסמכויותיה של ועדת השחרורים, מקבל השופט את עמדת המשיב כי הן מוגדרות בחוק שחרור על תנאי ממאסר משנת 2001 ואין לחרוג מהן. החוק מסמיך את הוועדה לדון בבקשות שחרור על תנאי, אך אינו מסמיך אותה לטפל בשחרורים מנהליים בנפרד משחרור על תנאי. השופט מדגיש כי תיקון מס' 41 אינו פוגע בזכויות מהותיות כלשהן של האסיר, שכן העונש שנגזר עליו אמור להינתן לריצוי מלא, ושחרור מוקדם אינו זכות מוקנית. שחרור מנהלי הוא כלי שיקול דעת המשמש את נציב שירות בתי הסוהר לניהול הצפיפות בבתי הכלא. לפיכך, כל שינוי בהסדרי השחרור המנהלי אינו יכול להיחשב כפגיעה בזכויות. השופט מקבל גם את טענת המשיב בדבר תחולת תיקון מס' 41 על המקרה הנוכחי. מטרת התיקון היא להסדיר את המצב המתמשך של שחרור מנהלי של אסירים, ובכך חל באופן פרוספקטיבי. השפעתה על ההסכם של המבקש עם המשיב נחשבת עקיפה. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור על החלטת ועדת השחרורים נדחית. פסק דין זה ניתן ביום 14.11.2013.