ע"א 446/77

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור של יוצא צה"ל שסבל מנכות בעקבות אירוע במהלך שירותו הצבאי. המערער נטל רימון רסס ללא רשות, הוציא את הסיכה וניסה להשליך אותה, וכתוצאה מכך התפוצץ וגרם לו לחבלות קשות ולמותו של חייל נוסף. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם יש לקבל את תביעת המערער לתגמולים כנכה משוחרר לפי סעיף 9 לחוק הנכות (גמול ושיקום). השופט ח' כהן קבע כי התנהלותו של המערער, שהובילה למוגבלותו, נבעה מהתנהגותו הרעה והחמורה. מאחר שהמעשה המחפיר של המערער נעשה "מחמת השירות", חלות הוראות סעיף 9, הקובעות כי אנשים שמוגבלותם נובעת מהתנהגות בלתי הולמת חמורה לא יזכו להטבות כלשהן. אולם, מאחר שהמערערת כבר מקבלת הטבות, טענה זו אינה נכונה. באשר להגינות הפרוצדורלית, ציין השופט ח' כהן כי בעוד שתחולת סעיף 9 הועלתה באיחור בדיוני ועדת הערר, בא כוח המערער השיב לה וניתנה לו הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו. באשר למהות התביעה טען השופט ח' כהן כי התנהגותו של המערער חמורה בהרבה ממקרים קודמים, שכן סיכן ביודעין חיי אחרים, התעלם מאזהרה והתגרה במודע בחיילת. בדחותה את הערעור, ביטלה השופטת גם את צו ההוצאות של ועדת הערר, וציינה כי אין לפגוע בצרכי המחיה והרפואה של המערער. השופט שמגר והשופט אשר הסכימו כי טענת המערער נדחית בצדק. השופט אשר הוסיף והדגיש כי על מנת שאירוע ייחשב כקשור לשירות, עליו להיות קשור ישירות לשירות הצבאי, מה שלא היה המקרה כאן. לדברי השופט אשר, צדק המשיב בקובעו כי נכותו של המערער אינה תוצאה של שירותו ולכן אין להעניק לו הטבות לפי חוק הנכות. עוד הזכיר אשר י' כי סעיף 9 לחוק הנכות אינו חל במקרה זה, שכן המערער אינו נחשב נכה כמשמעותו בחוק.