ע"ב 300655/97

תקציר

התובעת, מרצה, תבעה את הנתבעת, מוסד פיננסי, בטענה כי הועסקה על ידם כשכירה ולא כעצמאית כפי שסווגה ולכן היא זכאית לתשלומים שונים. בית הדין הסכים עם התובעת כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, ויחסים אלה החלו מאפריל 1990 ועד מרץ 1996. בית המשפט קבע כי עיסוקה של התובעת היה רציף ותכוף, דבר המעיד על קשר קבוע, והיא הייתה תלויה כלכלית בנתבע. גם ההיבט החיובי של מבחן השילוב – המערכת הארגונית – התקיים, שכן התובעת שולבה במערכת ההדרכה של הנתבעת. אשר להיבט השלילי של מבחן השילוב, לתובעת לא היה עסק משלה, והעובדה שמדי פעם לימדה במקום אחר לא ניתקה את יחסי עובד-מעביד בינה לבין הנתבע. עוד קבע בית הדין כי לא היה חוסר תום לב מצד התובעת בתביעת ההכרה ביחסי עובד-מעביד. עם זאת, תקופת ההעסקה הוגבלה לתקופה שבין אפריל 1990 למרץ 1996 בשל היעדר ראיות מספיקות לתקופות אחרות. בית הדין קבע כי פיטורי התובעת מזכים אותה בפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת התובעת לתשלומים נוספים על בסיס חוקת העבודה, שכן התנהלות הצדדים לא השתמעה מהתנאים שנקבעו בה. בסיכומו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של כ-137,261 ₪ כולל הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1.4.96. בנוסף, חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.