ת"צ 23679-04-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בקביעת שכר טרחת התובע הייצוגי ובא כוחו. המבקשת הגישה תביעה מנהלית ובקשה לאישור כתובענה ייצוגית נגד עיריית בת ים בגין גביית ארנונה שלא כדין עבור מוסכים שבסמכותה. לאחר הגשת הבקשה הגישה העירייה הודעת פיטורים, שהובילה לדחיית הבקשה. עם זאת, לבית המשפט עדיין יש שיקול דעת לאשר שכר טרחה ושכר טרחה למבקש ולבא כוחו. המבקש ביקש 100,000 ₪ שכר טרחה ו-400,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, ואילו העירייה ביקשה לדחות את הבקשה או לפסוק לטובת סכומי מינימום. בקביעת הגמול ושכר הטרחה, על בית המשפט לשקול גורמים שונים, לרבות הטרחה והסיכון שנטל על עצמו המבקש, טובת ההנאה שהובאה לחברי הקבוצה והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית. במקרה זה, אף שהטרחה והסיכון לא היו חריגים, התועלת לקבוצה והחשיבות הציבורית היו משמעותיים. גביית המיסים הבלתי חוקית של העירייה נמשכה כשמונה שנים ופסקה רק לאחר הגשת התביעה הייצוגית. בנוסף, אופן ניהול ההליך אינו שיקול רלוונטי במקרה זה, שכן העירייה הגישה הודעת סיום זמן קצר לאחר הגשת הבקשה. בית המשפט דחה את טענות העירייה שהועלו בסיכומיה לגופה של התביעה הייצוגית ואת טענותיה בדבר הערכת יתר של שטחי המוסכים בעיר. נמצא כי העירייה אינה יכולה להוציא במקביל הודעת סיום ולחלוק לגופה של התביעה. באשר לקביעת שכר הטרחה ושכר הטרחה, איזן בית המשפט בין נסיבות מקרה זה לבין פסקי דין קודמים וקבע כי על המבקש לקבל שכר טרחה בסך 50,000 ₪ ו-160,000 ₪ עבור עורך דינו. החלטה זו נועדה לאזן בין הזמן השיפוטי וההוצאות שנחסכו עקב הודעת הפיטורין לבין ההיבט ההרתעתי של הבטחת הימנעות הרשויות המנהליות מגבייה בלתי חוקית.