בג"צ 283/72
פסק-דין עליון
תקציר
בג"ץ דן בעתירה לקיצור הליכים בשני תיקים שנדונו בבית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו בנוגע לסכסוך בין בני זוג. האישה הגישה שתי תביעות נגד הגבר, ראשית בבקשה שבית המשפט יזמן אותו להינשא לה ולהכיר באבהות של בנה שטרם נולד, ולחילופין להסדיר גט מהותי ולשלם מזונות. הגבר הודה באבהותו במהלך הדיון הראשון, מה שהוביל את בית הדין הרבני להורות לו לשלם מזונות לאישה. עם זאת, בג"ץ קבע כי לבית הדין הרבני אין סמכות לקבוע אבהות, שכן הדבר אינו מוזכר במפורש בחוקים הרלוונטיים המסדירים את סמכותו של בית המשפט. כמו כן, בקשה לקביעת אבהות אינה יכולה להיחשב כעניין הכרוך בגירושין מהותיים. לפיכך, הודאת האבהות שניתנה בפני בית הדין הרבני לא חייבה את הגבר בתביעת המזונות שלאחר מכן. בית המשפט קבע כי בית הדין הרבני יכול לדון בתביעת האישה למזונות, אך לא בתביעה למזונות ילדים או בבקשה לקביעת אבהות, נוכח התנגדות הגבר. ההחלטה הדגישה כי הודאתו של האיש תוכל לשמש כראיה נגדו בדיון אחר בבית המשפט, בעוד שתהיה לו הזדמנות לטעון נגדה. השופט לנדוי, יחד עם השופטים ויתקון וי' כהן, הגיע למסקנה כי יש לקיים את הצו המותנה באופן חלקי בלבד, בסוגיות של אבהות ומזונות ילדים, ופסק הדין של בית הדין הרבני בעניין מזונות לא יבוצע.
בג"צ 283/72 הרצל בוארון נ' בית-הדין הרבני האזורי, עליון (31.10.1972)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.