ע"פ 3307/08

תקציר

לאחר עיון בערעור ושקילת פסק דינו של בית המשפט המחוזי יחד עם תסקיר שירות המבחן, נקבע כי יש לדחות את הערעור, למרות התפיסה הראשונית כי העונש המקורי היה קל מדי בהתחשב בחומרת העבירה. המשיב הורשע בשוד, בעיקר בפגיעה בקשישים, הנחשבת לשערורייתית במיוחד ומחייבת תגובה שיפוטית מחמירה. פשעים כאלה הם אנטי-חברתיים ואכזריים מאוד, תוך ניצול פגיעותם של אנשים מבוגרים. אף שמקרה זה לא היה החמור ביותר, מעשיו של המשיב עדיין היו אלימים והיוו פוטנציאל לפגיעה גדולה יותר. למרות שבתחילה הייתה מחשבה להטיל עונש חמור יותר, תסקיר מבחן משלים הציג נקודת מבט שונה. הדו"ח והעדויות האוהדות הדגישו את הודאתו של המשיב בחומרת העבירה, בבושתו ובמאמצי השיקום. סביבתו תומכת, ומספקת נתיב להשתלבות מחודשת בחברה לאחר הכליאה. ההערכה הייתה כי עונש חמור יותר עלול לשבש שיקום זה ולגרום להידרדרות חוזרת להתנהגות עבריינית. לפיכך, ההחלטה הייתה לאפשר למשיב הזדמנות לתיקון עצמי, מתוך הבנה כי כל פעולה פלילית עתידית לא תזכה להקלה כזו. השופטים א' פרוקצ'יה וח' מלצר הסכימו עם פסק דינו של השופט ש' ג'ובראן, ודחו את הערעור ביום 4.3.2009.